מַחֲלֹקֶת הַשִּׁעוּרִים

התורה חייבה בהפרשת חלה מעיסה בשיעור עשירית האיפה - אותה כמות מן שאכל כל אחד במדבר. חז״ל תרגמו זאת ל־43.2 ביצים של קמח (משנה חלה ב׳:ו׳, ושו״ע יו״ד שכ״ד). וכאן מתחיל הנידון: האם נפח ביצה בזמנינו שווה לנפח הביצה בזמן חז"ל? על כך נחלקו גדולי הדורות.

הגר״ח נאה קבע שנפח ביצה ≈ 57.6 סמ״ק. החזון איש סבר שהביצים בזמן חז״ל היו גדולות יותר (”נשתנו הטבעים“) ושיעורן כפול כמעט - ≈ 100 סמ״ק. ההפרש בביצה בודדת נראה קטן, אך כפול 43.2 הוא הופך לתהום:

נפח גדול יותר ⟵ צריך יותר קמח כדי למלא אותו ⟵ ולכן לחזון איש מברכים רק מ־2,250 גרם.^*

^* ויש מחמירים (ר׳ חיים גריינמן) שלשיטת החזון איש מברכים רק מ־2,900 גרם - הוא הקו המקווקו שבקצה הסרגל.

לְשִׁיטַת הַגְּרָ״ח נָאֶה

השיעור האמיתי נמדד בנפח - כדברי הרמב״ם המפורשים, ש”הנותן שיעור חלה במשקל אינו אלא טועה“. אלא שמדידת נפח קשה, ולכן תרגמו הפוסקים את הנפח למשקל בקירוב. וכאן הקושי: קמח מאוורר תופס יותר נפח, וקמח דחוס פחות - אותו משקל, נפח שונה. לכן אותו נפח שיעור (לפי הגר״ח נאה) שוקל:

• קמח מאוורר - מגיע לשיעור כבר ב־~1,250 גרם.
• קמח דחוס - מגיע לשיעור רק ב־~1,666 גרם.

מכיוון שאיננו יודעים אם הקמח מאוורר או דחוס, נוצר אזור ספק: מ־1,250 גרם ייתכן שכבר התחייבנו, ולכן מפרישים - אך בלי ברכה, מספק. רק מ־1,666 גרם ודאי שהגענו לשיעור, ולכן מברכים. שיטת החזון איש מזיזה את גבול הוודאות ל־2,250 גרם.

לְשִׁיטַת הַחֲזוֹן אִישׁ

למרות ההכרעה שהביצים נשתנו וגדלו (שממנה נובע השיעור הגבוה), חששו גם לשיטה ששיעור הביצים לא השתנה - בדומה להגר״ח נאה, אלא שלדעתם נפח הביצה בזמננו קטן עוד יותר מכפי שמדד הגר״ח נאה, ולכן לפי צד זה מגיעים לשיעור כבר ב־~1,200 גרם.

לפיכך למעשה, לשיטת החזון איש יש להחמיר להפריש בלי ברכה כבר מ־1,200 גרם - הפרשה משיעורין של תורה, שכך היה המנהג ברוסיא להפריש לפי שיעור זה, ולא רק מחמת מדידותיו של הגר״ח נאה. כך מוצג גם בסרגל שלמעלה.

[מדידה שערך הקה"י שעל ידה נקבע "שיעור חזון איש" במשקל 2.25 ק"ג היתה בקמח מאורר, ומשמיה דהגרי״ש אלישיב זצ״ל מטו שאין צריך להחמיר גם בדחיסת הקמח הגבוהה של ר״ח נאה וגם בשיעור החזון איש - שהוא בקירוב מדידת הגר״ח גריינמן.]

מכיוון שהשיעור הוא בנפח, סוג הקמח משנה את המשקל שבו מגיעים לשיעור - קמח קל-נפחי ממלא את הכלי במשקל נמוך יותר. נסו את הבורר למעלה וראו כיצד הספים זזים:

קמח מלא הוא מקרה מיוחד: הסובין והמורסן מצטרפים לשיעור כשהם נטחנים יחד עם הקמח. אך אם הטחנה הפרידה אותם ואז החזירה - נחלקו הפוסקים אם הוצאה על מנת להחזיר נחשבת פסולת (ואז אינם מצטרפים) או לא (משנה חלה ב׳:ו׳); ולחומרא הבדץ מורה להוסיף ~15% (בברכה מ־~1,900 במקום 1,666). למעשה צריך לברר עם הטחנה אם היא מפרידה - היום רובן כנראה אינן מפרידות, ואז דינו כקמח רגיל.

סדר ההפרשה (בשם הגר״ש אלישיב) - והטעות הנפוצה היא להפוך בין השלבים: