מַחֲלֹקֶת הַשִּׁעוּרִים
כמה קמח צריך בעיסה כדי להתחייב בהפרשת חלה - ומאיזו כמות אפשר להפריש בברכה? בחרו שיטה וסוג קמח, הזיזו את הכמות, וראו את הדין בזמן אמת.
עֲשִׂירִית הָאֵיפָה
גֹּדֶל הַבֵּיצָה
נפח גדול יותר ⟵ צריך יותר קמח כדי למלא אותו ⟵ ולכן לחזון איש מברכים רק מ־2,250 גרם.*
* ויש מחמירים (ר׳ חיים גריינמן) שלשיטת החזון איש מברכים רק מ־2,900 גרם - הוא הקו המקווקו שבקצה הסרגל.
מַדּוּעַ ”בְּלִי בְּרָכָה“ וּמַדּוּעַ ”בִּבְרָכָה“?
לְשִׁיטַת הַגְּרָ״ח נָאֶה
השיעור האמיתי נמדד בנפח - כדברי הרמב״ם המפורשים, ש”הנותן שיעור חלה במשקל אינו אלא טועה“. אלא שמדידת נפח קשה, ולכן תרגמו הפוסקים את הנפח למשקל בקירוב. וכאן הקושי: קמח מאוורר תופס יותר נפח, וקמח דחוס פחות - אותו משקל, נפח שונה. לכן אותו נפח שיעור (לפי הגר״ח נאה) שוקל:- קמח מאוורר - מגיע לשיעור כבר ב־~1,250 גרם.
- קמח דחוס - מגיע לשיעור רק ב־~1,666 גרם.
מכיוון שאיננו יודעים אם הקמח מאוורר או דחוס, נוצר אזור ספק: מ־1,250 גרם ייתכן שכבר התחייבנו, ולכן מפרישים - אך בלי ברכה, מספק. רק מ־1,666 גרם ודאי שהגענו לשיעור, ולכן מברכים. שיטת החזון איש מזיזה את גבול הוודאות ל־2,250 גרם.
לְשִׁיטַת הַחֲזוֹן אִישׁ
למרות ההכרעה שהביצים נשתנו וגדלו (שממנה נובע השיעור הגבוה), חששו גם לשיטה ששיעור הביצים לא השתנה - בדומה להגר״ח נאה, אלא שלדעתם נפח הביצה בזמננו קטן עוד יותר מכפי שמדד הגר״ח נאה, ולכן לפי צד זה מגיעים לשיעור כבר ב־~1,200 גרם.
לפיכך למעשה, לשיטת החזון איש יש להחמיר להפריש בלי ברכה כבר מ־1,200 גרם - הפרשה משיעורין של תורה, שכך היה המנהג ברוסיא להפריש לפי שיעור זה, ולא רק מחמת מדידותיו של הגר״ח נאה. כך מוצג גם בסרגל שלמעלה.
[מדידה שערך הקה"י שעל ידה נקבע "שיעור חזון איש" במשקל 2.25 ק"ג היתה בקמח מאורר, ומשמיה דהגרי״ש אלישיב זצ״ל מטו שאין צריך להחמיר גם בדחיסת הקמח הגבוהה של ר״ח נאה וגם בשיעור החזון איש - שהוא בקירוב מדידת הגר״ח גריינמן.]
לֹא כָּל קֶמַח שָׁוֶה
קמח מלא הוא מקרה מיוחד: הסובין והמורסן מצטרפים לשיעור כשהם נטחנים יחד עם הקמח. אך אם הטחנה הפרידה אותם ואז החזירה - נחלקו הפוסקים אם הוצאה על מנת להחזיר נחשבת פסולת (ואז אינם מצטרפים) או לא (משנה חלה ב׳:ו׳); ולחומרא הבדץ מורה להוסיף ~15% (בברכה מ־~1,900 במקום 1,666). למעשה צריך לברר עם הטחנה אם היא מפרידה - היום רובן כנראה אינן מפרידות, ואז דינו כקמח רגיל.
אֹפֶן הַהַפְרָשָׁה
תּוֹרַת לֶחֶם
מתי עיסה נחשבת לחם שחייב בהפרשת חלה - ומה מברכים עליה? בחרו את צורת המאפה, אופן העשייה והנוזל, וראו את הדין בזמן אמת.
”אֵין חִיּוּב חַלָּה אֶלָּא בְּלֶחֶם“
שיעור זה עוסק בשאלה אם העיסה חייבת בחלה, כלומר מהו ”לחם“. בשאלה כמה קמח מחייב ומאיזו כמות מברכים עוסק השיעור
רַבֵּנוּ תָּם וְהָר״שׁ
להלכה פסק השולחן ערוך בעיקר כהר״ש (וכרבנו ירוחם, שהבישול מבטל את תורת הלחם), והרמב״ם מחייב אף בלילה רכה שנאפתה בתנור או במחבת (ובלבד שלא על ידי משקה). המאירי ורבנו דוד סברו שעיסה רטובה לעולם אינה לחם, ולכן עוגת טורט פטורה - ולא נפסק כמותם. וירא שמים יחמיר.
”תְּחִלָּתוֹ... וְסוֹפוֹ...“
| סופו לחם (אפה) | סופו סופגנין (בישל או טיגן) | |
|---|---|---|
| תחילתו לחם | חייב | חייבנתחייב בגלגול, ושוב אינו נפטר |
| תחילתו סופגנין | חייבנמלך ואפה | פטור |
עצת המהר״ם מרוטנבורג: הרוצה להתחייב בחלה בברכה מבצק שנועד לטיגון - לוקח ממנו חלק קטן ואופה אותו, ובכך מתחייב הכל מדרבנן. נחלקו הפוסקים אם מברכים, ולהלכה מברכים (המהרש״ל חולק).
טְרִיתָא, פֶּנְקֵייק וּבְלִינְצֶ׳ס
- טריתא - בלילה הנשפכת על משטח חם ויוצאת דקה מאוד: פטורה מחלה אף לרבנו תם, כי אין עליה צורת לחם.
- פנקייק או לביבה עבה (עם ”גומה“ ועובי): יש בו צורת לחם, ולכן חייב בחלה.
- בלינצ׳ס (דק): פטור מחלה.
מדוע? יש שתלו זאת בעובי, ויש שתלו בזמן ההכנה. הוצעה גם סברא שהגומה יוצרת ”צדדים“ ההופכים את המחבת לדומה לתנור (כמחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש באש מן הצד) - אך הפוסקים לא קיבלוה.
חידושו של הטור: על הפנקייק, שהוא לחם, מברכים המוציא מיד; ועל הבלינצ׳ס - לפי קביעת סעודה. ומכאן קושיה: כיצד בלינצ׳ס פטור מחלה ובכל זאת יתחייב בברכת המזון? המגן אברהם והמשנה ברורה: לחשוש, ולא לקבוע סעודה על כמות בלינצ׳ס אלא בתוך סעודת פת.
פָּטוּר מֵחַלָּה - וְחַיָּב בַּמּוֹצִיא
נְקֻדּוֹת לְמַעֲשֶׂה
- עוגת טורט ובלילות רכות שנאפו - חייבות, אך החיוב חל רק לאחר האפייה (הלוקק את הבלילה קודם לכן - אוכל טבל).
- לכתחילה מפרישים אחרי האפייה; מי שהפריש לפניה - אינו צריך לחזור ולהפריש (והמחמיר יפריש שוב, בלי ברכה).
- בעוגות שרובן אינו קמח, ובפת הבאה בכיסנין - מפרישים בלי ברכה.
- ספק ברכות להקל; ובקביעת סעודה על בלינצ׳ס - להיזהר כדעת המשנה ברורה.
מַאֲפֵי זְמַנֵּנוּ
סופגנייה, קוגל, בייגל ואטריות - האם הם חייבים בהפרשת חלה, ומה מברכים עליהם? בחרו מאפה ואופן הכנה, וראו את הדין בזמן אמת.
עִיסָה עַל דַּעַת לְבַשֵּׁל
לעניין חלה פסק השולחן ערוך (יו״ד שכ״ט ג׳) כרא״ש - פטור. אך לעניין ברכות (או״ח קס״ח) - ירא שמים יאכל סופגניות רק בתוך הסעודה, מחשש לשיטת רבנו תם. הש״ך והבן איש חי: להפריש חלה מסופגניות עבות בלי ברכה. הרב ברקוביץ הוסיף: בברכת המזון יש צד דאורייתא (אכילת שׂבע) ולכן מחמירים, ואילו חלה בזמן הזה היא מדרבנן ולכן הקלו.
תַּנּוּר, חַמָּה, מִיקְרוֹגַל
- מיקרוגל: לדעת הרב אלישיב נחשב אפייה (חייב); לדעת הרב שיינברג אינו אפייה בתנור (פטור). אין בו גוף חימום או אש, והוא מחמם את האוכל עצמו.
- אינדוקציה: מחממת את הכלי בשדה מגנטי, ולכן דינה ככלי המונח על מקור חום - כמחבת רגילה.
אַטְרִיּוֹת, פְּתִיתִים, קוּסְקוּס
- רבנו יונה: חיובו של רבנו תם נאמר רק כשיש ”תוריתא דנהמא“, צורת לחם. לאטריות, פתיתים, קוסקוס ושקדי מרק אין צורת לחם, ולכן הם פטורים.
- הפנים מאירות: רבנו תם מחייב כל עיסה עבה שבושלה, גם בלי צורת לחם.
למעשה, במפעלי אטריות ופתיתים מפרישים חלה בלי ברכה, לחוש לשיטת הפנים מאירות ורבנו תם.
קוּגֶל וּבֵייגֶל
- הרב אלישיב: יש בקוגל תואר לחם (נחתך בסכין, ויש לו מעטפת שחומה), ולכן חייב בהפרשת חלה.
- הגרש״ז אוירבך: גוש אטריות שאין לו צורת לחם - פטור, וברכתו מזונות בכל כמות.
- הרב פישר: ריבוי השמן מגדיר אותו כתבשיל.
לדעת הרב וואזנר, ההפרשה שבמפעל פוטרת. הרב אלישיב חלק: ההפרשה במפעל נעשתה ”על דעת בישול“ כחומרא בעלמא, ואינה פוטרת את אפיית הקוגל, שהיא חיוב מעיקר הדין. ומסופר שבת הרב אלישיב העירה על כך לאשת הגרש״ז, וזו השיבה: ”בעלי גם רב, ומעולם לא אמר לי להפריש“.
הַפְרָשָׁה לְכָל הַצִּבּוּר
- הרב בויאר (בני ברק): עיסה של 3 ק״ג (כשיעור החזון איש והגר״ח גריינמן) בהקפאה, וקו טלפון שמודיע לפני כל שבת ”הופרשה חלה“.
- הרב גולדמן (רמות): ארבע עיסות (כוסמין וחיטה, לפי שנות המעשר), אופה חתיכה אחת מכל עיסה, ומדי יום מתנה שסנטימטר מעוקב עליון יפטור את כל מי שזוכים לו.
מעשה בשבע ברכות: שלושה מגשים נפרדים, קילו כל אחד, אוחדו למגש אחד אחרי ההפרשה של הרב בויאר - ולכן הפרשתו לא הועילה, שהרי הצירוף שיצר את החיוב נעשה אחריה.
מִפְעָל בְּבַעֲלוּת גּוֹי
נְקֻדּוֹת לְמַעֲשֶׂה
- הפרשה בבית פותרת הכל - כשמפרישים בבית מן המאפה, כל הספקות של בעלות ושל בישול ואפייה נפתרים.
- בקייטרינג ובצ׳ולנטייה - לברר אם הפרישו חלה מהקישקע ומהקוגל; לרוב אין מפרישים (הרב רובין).
- בספקות (סופגניות, אטריות, קוגל) - נוהגים להפריש בלי ברכה.
- ”אי אפשר לתפוס את החבל בשני קצותיו“ - המקילים בבישולי עכו״ם (בטיגון) מוכרחים להחמיר בחלה (באפייה).