Node.js

שרת HTTP בלי ספריות

לפני שעוברים ל-Express, כדאי לראות מה קורה מתחת למכסה: Node.js יודע לבנות שרת ווב בעצמו, עם המודול המובנה http. זה עוזר להבין מה Express עושה בשבילכם.

השרת הראשון

import http from 'node:http';

const server = http.createServer((request, response) => {
    response.writeHead(200, { 'Content-Type': 'text/plain; charset=utf-8' });
    response.end('שלום מהשרת!');
});

server.listen(3000, () => {
    console.log('השרת רץ בכתובת http://localhost:3000');
});

שמרו כ-server.js, הריצו node server.js ופתחו את הכתובת בדפדפן. הפונקציה שמועברת ל-createServer רצה על כל בקשה, ומקבלת שני אובייקטים:

• request - מה הדפדפן שלח: method, url, headers.
• response - מה שחוזר: קוד סטטוס, headers ותוכן. חובה לסיים ב-response.end(), אחרת הדפדפן מחכה לנצח.

עצרו את השרת עם Ctrl+C. כדי שיעלה מחדש בכל שמירה: node --watch server.js.

ניתוב ידני

אין כאן app.get. כל ההחלטות הן if על הכתובת והשיטה:

import http from 'node:http';

const users = [{ id: 1, name: 'דנה' }, { id: 2, name: 'יוסי' }];

function sendJson(response, status, data) {
    response.writeHead(status, { 'Content-Type': 'application/json; charset=utf-8' });
    response.end(JSON.stringify(data));
}

const server = http.createServer((request, response) => {
    // URL מפרק את הכתובת לחלקים (pathname, searchParams)
    const url = new URL(request.url, `http://${request.headers.host}`);

    if (request.method === 'GET' && url.pathname === '/api/users') {
        return sendJson(response, 200, users);
    }

    const match = url.pathname.match(/^\/api\/users\/(\d+)$/);
    if (request.method === 'GET' && match) {
        const user = users.find((item) => item.id === Number(match[1]));
        return user ? sendJson(response, 200, user) : sendJson(response, 404, { error: 'לא נמצא' });
    }

    sendJson(response, 404, { error: 'אין נתיב כזה' });
});

server.listen(3000);

קריאת גוף הבקשה (POST)

הגוף מגיע בחתיכות (stream), וצריך לאסוף אותו לבד. זה בדיוק מה ש-express.json() עושה בשורה אחת:

async function readJsonBody(request) {
    const chunks = [];
    for await (const chunk of request) {
        chunks.push(chunk);
    }
    const text = Buffer.concat(chunks).toString('utf8');
    return text ? JSON.parse(text) : {};
}

const server = http.createServer(async (request, response) => {
    if (request.method === 'POST' && request.url === '/api/users') {
        try {
            const body = await readJsonBody(request);
            const user = { id: users.length + 1, name: body.name };
            users.push(user);
            return sendJson(response, 201, user);
        } catch (error) {
            return sendJson(response, 400, { error: 'JSON לא תקין' });
        }
    }
    sendJson(response, 404, { error: 'אין נתיב כזה' });
});

קודי סטטוס שכדאי להכיר

גם לקוח: fetch מתוך Node.js

Node.js כולל fetch מובנה, בדיוק כמו בדפדפן, כך שאפשר גם לפנות לשרתים אחרים:

const response = await fetch('https://api.github.com/repos/nodejs/node');
const repo = await response.json();
console.log(`ל-Node.js יש ${repo.stargazers_count} כוכבים`);

אז למה Express?

ראיתם שאפשר לבנות הכול לבד, וגם כמה זה מתארך: ניתוב עם ביטויים רגולריים, איסוף גוף הבקשה, טיפול בשגיאות, קבצים סטטיים. Express עוטף בדיוק את המודול הזה, ונותן לכל אחד מהדברים האלה שורה אחת.

דוגמאות מלאות להרצה

• simple-server.js - שרת שמחזיר דף HTML
• routing.js - ניתוב ידני לכמה דפים ו-API