Express.js

העלאה לאוויר (Deployment)

שרת שרץ רק על המחשב שלכם הוא עדיין תרגיל. בשיעור האחרון נכין את ה-API לפרודקשן ונעלה אותו לשירות אחסון, כך שכל אחד יוכל לפנות אליו מכתובת אמיתית.

להכין את הקוד

// src/server.js
import { app } from './app.js';

const port = Number(process.env.PORT) || 3000;   // שירותי אחסון קובעים את הפורט בעצמם
const server = app.listen(port, () => console.log(`השרת רץ בפורט ${port}`));

// כשהשירות מכבה או מחליף גרסה: לסיים בקשות פתוחות לפני יציאה
process.on('SIGTERM', () => {
    console.log('מקבל SIGTERM, סוגר את השרת...');
    server.close(() => process.exit(0));
});

• PORT מהסביבה - אף פעם לא פורט קבוע בפרודקשן.
• NODE_ENV=production - Express ורוב הספריות עובדים מהר יותר ומסתירים פרטים פנימיים.
• Health check - נתיב פשוט שהשירות בודק כדי לדעת שהשרת חי:

app.get('/health', (req, res) => res.json({ status: 'ok' }));

package.json מוכן לפרודקשן

{
  "name": "todo-api",
  "type": "module",
  "engines": { "node": ">=22" },
  "scripts": {
    "dev": "node --watch --env-file=.env src/server.js",
    "start": "node src/server.js",
    "test": "node --test"
  }
}

שירותי אחסון מריצים npm install ואז npm start. בפרודקשן אין קובץ .env: את המשתנים מגדירים בממשק של השירות.

איפה לאחסן

העלאה לפלטפורמה מנוהלת, שלב אחר שלב

1. דחפו את הקוד ל-GitHub (ודאו ש-.env ו-node_modules ב-.gitignore).
2. בשירות, צרו "Web Service" חדש וחברו את המאגר.
3. Build command: npm ci. Start command: npm start.
4. הגדירו משתני סביבה: NODE_ENV=production, DATABASE_URL, JWT_SECRET.
5. צרו מסד נתונים מנוהל (רוב השירותים מציעים PostgreSQL או MySQL), והעתיקו את כתובת החיבור ל-DATABASE_URL.
6. אחרי ההעלאה, בדקו את /health בכתובת שקיבלתם.

npm ci מתקין בדיוק את מה שב-package-lock.json, ולכן חובה לשמור את הקובץ הזה ב-Git.

מאחורי Proxy

בכל השירותים האלה, הבקשה עוברת דרך Proxy לפני שהיא מגיעה לשרת שלכם. בלי הגדרה, Express יחשוב שכל הבקשות מגיעות מאותה כתובת, והגבלת הקצב תחסום את כולם יחד:

app.set('trust proxy', 1);  // סומכים על Proxy אחד לפני השרת

Docker: אותה סביבה בכל מקום

Docker אורז את השרת עם הגרסה המדויקת של Node.js, כך שהוא רץ אותו דבר אצלכם, אצל חבר לצוות ובשרת:

# Dockerfile
FROM node:22-alpine
WORKDIR /app
COPY package*.json ./
RUN npm ci --omit=dev
COPY src ./src
ENV NODE_ENV=production
EXPOSE 3000
USER node
CMD ["node", "src/server.js"]

docker build -t todo-api .
docker run -p 3000:3000 --env-file .env todo-api

• --omit=dev - בלי חבילות פיתוח, כדי שה-image יהיה קטן.
• USER node - לא להריץ כ-root, שכבת הגנה נוספת.
• קובץ .dockerignore עם node_modules ו-.env, כדי שהם לא ייכנסו ל-image.

אחרי שהשרת באוויר

• לוגים - כל שירות מציג את מה ש-console.log מדפיס. לפרויקט רציני: ספריית לוגים כמו pino.
• ניטור שגיאות - שירות כמו Sentry מתריע כשמשהו נשבר, עם כל הפרטים.
• גיבויים - ודאו שמסד הנתונים מגובה אוטומטית.
• עדכונים - npm audit ושדרוג תלויות באופן קבוע.

סיימתם את המסלול

עברתם מ"שלום עולם" ב-Node.js עד API מאובטח, עם מסד נתונים, משתמשים ושרת באוויר. זה הבסיס של רוב מערכות ה-Backend. הצעד הטבעי הבא: לחבר אליו ממשק ב-React, ולהעמיק ב-SQL.